"ימותו הקנאים".
ואכן – בשנת 73 לספירה , הופלו הגורלות במצדה ובזה אחר זה הלכו אל מותם אחרוני הקנאים בפעולת התאבדות מאורגנת – רק שלא ליפול בידי חיילי הליגיון הרומי בפיקודו של סילווה שבנה שמונה מחנות מסביב להר…
כשנמלטו ועברו המורדים למצדה במהלך שנות המרד מצאו בהר את הפאר והשפע שהיה שם עוד מימי המלך הורדוס הגדול אך הם הסבו את המבנים לצרכים הפונקציונלים ללא התחשבות בפאר הקיים. מהממצאים ומהמתואר בכתבי יוספוס שאגב הסתמך על כתבי ההיסטוריון האישי של הורדוס – ניקולאוס איש דמשק, מתגלים לנו אורחות חייו והיקף עושרו של הורדוס. מצדה שימשה לו כארמון חורף, אחד מיני כמה .היו בה עשרות מחסני מזון עם מזונות מיובאים מחו"ל- מאוחסנים בפיטאסים ענקיים היו בה בתי מרחץ ומבני ציבור שונים והייתה למלך "מרפסת צופה אל הנוף" ליד בית המרחץ הפרטי שלו בחלק התחתון של ארמון שלושת המפלסים . קירות המבנים היו מצופים בפרסקו צבעוני ,רצפות עוטרו בפסיפסים ,חלקי מבנים נבנו מאבן חול מיובאת והיה צורך להעלות אותן באחד מהשבילים התלולים כי הרכבל לא היה קיים 
.
במצדה נמצא בית כנסת מימי בית שני – מבנה ציבורי עם ספסלים לאורך הקירות,גניזת כתבים ומקווה טהרה בכניסה.
בחדרים הבנויים בתוך חומת הסוגרים נמצאו קטעי מגילות וכתבי קודש שמעידים על חיי רוח ואמונה דתית ששרתה בקרב המורדים.
במוזיאון המושקע שבקומפלקס התיירות אפשר להתרשם מהממצאים ואף לראות את עשרת האוסטרקונים – שברי החרס עליהם כתובים עשרה שמות – אולי אלו ה"גורלות" שהפילו אחרוני הקנאים לפני שהלכו אל מותם.